יום רביעי, 26 בנובמבר 2008

מסכת ברכות, פרק א' משנה א'

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית?
מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן,
עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה – דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה.
אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע.
אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת.
וְלֹא זוֹ בִלְבַד: אֶלָּא כָּל מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת" – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.
הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.
וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.
אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת"?
כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה.

ואמר אבא: מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה (בית היין לפי פירוש הרמב"ם - פאב בלשון ימינו): למה ראה רבי (רבי יהודה הנשיא היה בנו של רבן שמעון בן גמליאל ) להכניס במשנה סיפור על אביו(!) שלא התפלל ערבית ובילה בפאב עד השעות הקטנות של הלילה? התשובה, כפי שהסברתי ליהונתן, היא כי היה חשוב לרבי לצאת נגד האמירה ש"הדור הולך ופוחת" - אמירה אותה שמע - כמו כל ילד טוב - מאביו רבי שמעון. רבי רוצה ללמדנו כי לכל דור יש הדרכים שלו לחיות וגם אם הם הולכים לפאב ומפספסים תפילה - עדיין יכול לצאת מהם בן כמו...רבי.

אין תגובות: