יום רביעי, 26 בנובמבר 2008

מסכת ברכות, פרק ב' משנה ה'

חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת,
אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה.
מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן?
אָמַר לָהֶם: אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת.
ואמר אבא: לעתים קשה לאדם לקחת על עצמו עול כפול. חתן וכלה הנכנסים לחופה מקבלים על עצמם עול לא פשוט של מחויבות זה לזה. כדי לתת חלל להתהוות עול זה פוטרים אותם מעול מלכות שמים. לא כן ר' גמליאל שלא רואה בזה עול בכלל ("לבטל ממני מלכות שמים" ולא "לבטל ממני עול מלכות שמים"). כאשר הקב"ה אינו "עול" ניתן להכניסו לחופה ולשמוח איתו: "שמח תשמח רעים אהובים".

אין תגובות: