בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבֹּקֶר יַעַמְדוּ,
שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו ז; דברים יא יט).
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
כָּל אָדָם קוֹרֵא כְדַרְכּוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" (שם).
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ"?
בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים.
אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן:
אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ,
וְהִטֵּיתִי לִקְרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי,
וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים.
אָמְרוּ לוֹ: כְּדַי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ,
שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.
ואמר אבא: למה סיפר ר טרפון את סיפורו? ולמה הוסיף את הסכנה מלסטים? האם התגאה בזה? ומה תשובה אמרו לו? פרוש א (המקובל): רבי טרפון התגאה במסירות נפשו. ענו לו שאם היה קורה לו משהו - זה לא היה קידוש השם אלא סוג של עונש. ואין פירוש זה מיישב את דעתי.
ולמה שיתחייב מיתה? רק בגלל שהחמיר על עצמו? ומה זה 'בעצמך'? (אולי) הסיפור היה קצת שונה:
אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן:
אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, ובקשתי להטות כדברי בית שמאי
אָמְרוּ ליֹ: כְּדַי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ,
שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.
וְהִטֵּיתִי לִקְרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי,
וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים.
רבי טרפון עולה בשיירה לירושלים. שוקעת השמש. הנוסעים קוראים כדרכם ללא הפסקה. הערב היורד מזמין ליסטים. רבי טרפון מבקש מהשיירה לעצור ולחכות. השיירה עונה לו - תנהג כבית הילל! ואם אינך רוצה - תחוב בעצמך ואל תסכן אותנו ההולכים בדרך בית הילל!
ובגלל אמונתי - אומר ר טרפון - עצרתי, היטתי, סיכנתי עצמי וקראתי - כך ראוי לנהוג אדם המאמין בדרכו! (ובא רבי ושכתב את המעשה, ורבי טרפון הצדיק המקפיד על קלה כחמורה יוצא אידיוט...)
בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבֹּקֶר יַעַמְדוּ,
שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו ז; דברים יא יט).
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
כָּל אָדָם קוֹרֵא כְדַרְכּוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ" (שם).
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ"?
בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים.
אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן:
אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ,
וְהִטֵּיתִי לִקְרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי,
וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים.
אָמְרוּ לוֹ: כְּדַי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ,
שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.
ואמר אבא: למה סיפר ר טרפון את סיפורו? ולמה הוסיף את הסכנה מלסטים? האם התגאה בזה? ומה תשובה אמרו לו? פרוש א (המקובל): רבי טרפון התגאה במסירות נפשו. ענו לו שאם היה קורה לו משהו - זה לא היה קידוש השם אלא סוג של עונש. ואין פירוש זה מיישב את דעתי.
ולמה שיתחייב מיתה? רק בגלל שהחמיר על עצמו? ומה זה 'בעצמך'? (אולי) הסיפור היה קצת שונה:
אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן:
אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, ובקשתי להטות כדברי בית שמאי
אָמְרוּ ליֹ: כְּדַי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ,
שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.
וְהִטֵּיתִי לִקְרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי,
וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים.
רבי טרפון עולה בשיירה לירושלים. שוקעת השמש. הנוסעים קוראים כדרכם ללא הפסקה. הערב היורד מזמין ליסטים. רבי טרפון מבקש מהשיירה לעצור ולחכות. השיירה עונה לו - תנהג כבית הילל! ואם אינך רוצה - תחוב בעצמך ואל תסכן אותנו ההולכים בדרך בית הילל!
ובגלל אמונתי - אומר ר טרפון - עצרתי, היטתי, סיכנתי עצמי וקראתי - כך ראוי לנהוג אדם המאמין בדרכו! (ובא רבי ושכתב את המעשה, ורבי טרפון הצדיק המקפיד על קלה כחמורה יוצא אידיוט...)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה