יום רביעי, 26 בנובמבר 2008

מסכת ברכות, פרק ב' משנה ב'

אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים:
בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה,
בֵּין שְׁנִיָּה לִ"שְׁמַע",
וּבֵין "שְמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ",
בֵּין "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" ל"וַיֹּאמֶר",
בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב".
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב" – לֹא יַפְסִיק.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה:
לָמָּה קָדְמָה "שְמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ"?
אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה,
וְאַחַר כַּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת.
"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" ל"וַיֹּאמֶר"?
שֶׁ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּילָה,
"וַיֹּאמֶר" אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם.
"כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כַּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת"
שתי אפשרויות לפרש עניין זה: האחת - סדר כרונולוגי - כדי לקבל עול מצוות אתה חייב לקבל עול מלכות שמיים. הבעיה פירוש זה היא כי בהרבה מקומות אחרים חז"ל מסבירים את חשיבות עול מצוות גם ללא עול מלכות שמיים ("מצוות אינן צריכות כוונה, הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו, ועוד). כמובן ייתכן שרבי יהושע בן קרחה חולק על זה וטוען שאין משמעות לקיום המצוות ללא עול מלכות שמיים.
זה מביא אותנו לפירוש השני - האם ייתכן, לדעת ר יהושע בן קרחה עול מלכות שמיים ללא עול מצוות? לדעתי כן. ניתן לחיות תקופה רק עם "עול מלכות שמים" ויש לזה ערך בפני עצמו ואחר כך לקבל עול מצוות. ההוכחה שמדובר בתקופות זמן היא מהסיפא ש"והיה עם שמוע" נוהג "ביום ובלילה" ואילו ויאמר אינו נוהג אלא "ביום"ץ מה נוהג רק ביום? מצוות ציצית שהיא מצווה קלאסית שהזמן גרמה והיא תחומה בזמן. כלומר, יש לנו: עול מלכות שמיים האדם אמור לשאוף להיות בו "תמיד" (למרות שכמו שנראה בהמשך הפרק - גם זה לא "תמיד"): בר מצווה, עול מצוות (תלוי בנכונות האדם, ובזמנים שונים, מצוות שהזמן גרמה (כמו ציצית)...
שאלה פתוחה: למה באמת ציצית נוהגת רק ביום? מה המשמעות של ה"ראיה" מבחינה רוחנית?

אין תגובות: